קונטרס וידע כל ישראל: בענין קדושת הבית

ממני דוד אליהו אידנסון: מחבר ספרי הלכות בית נאמן קדושת בית נאמן תשובות בית נאמן: ריבית

הקדמה

קונטרס זה וידע כל ישראל: בענין קדושת הבית, הוא פרי עמלי של כמה עשרות שנים בעניני הקדושה ושימוש גדולי הרבנים. והעיקר שעל ידי שאנשים מתביישים לשאול שאלות בענינים אלה ואפילו אם ישאלו מעטים הם שיודעים הדין על בוריו שלכן נעשה הזנחה וכל בעל שיטה נכנס ואומר מה שרוצה ורבים חללים הפילה. שלכן באתי פה להציע הלכה למעשה בענינים אלה על פי מקורות נאמנים ולא על פי "שיטה" מאין תמצא מסברות כרסיות ודמיונות אלא דברים ברורים מחז"ל ראשונים וגדולי הפוסקים שמפיהם אנו חיים.

והנה בדור הזה ראיתי שהכל הולך על פי "שיטה" ולא על פי הפוסקים בין בעניני הבית ובין בעניני הכסף. שעיקר פרנסת הציבור מבורות מלאים נחשים ועקרבים ולא מבאר שבע. שכל אחד אומר "דעת תורה" בלי שום ראיה נגד חז"ל והראשונים והיות שהוא "שיטה" כולם עושים ועושים והעולם מתמוטט.

קונטרס וידע ישראל בענין קדושת הבית

ממני דוד אליהו אידנסון: מחבר ספרים הלכות בית נאמן, קדושת בית נאמן, תשובות בית נאמן:ריבית

חייב האדם מישראל לשמח את אשתו בדרכי העונה, שהם תשמיש בזמנו ועוד דברים כמו שיתבאר.

החיוב תשמיש בזמנו תלוי בכח הבעל ובזמן שהאשה רוצה בכך. ויש זמנים ידועים כמו לילה טבילה ובזמן שיוצא לדרך ובליל שבת וכו'.

עניני עונה כוללים דברים המשמחים האשה חוץ מביאה כגון נישוק וחיבוק ודיבור וגם אפילו בנדה יש עונה בדרכי ההיתר כגון מה שישנים בחדר אחד בב' מטות באופן שלא מתגרה היצר. באופן שעניני שמחת האשה שהוא העונה שייך באמת תמיד כל שמדבר עמה בדברים טובים והיוצא בדרך והיא נדה יש ג"כ חיוב עונה בדיבור באופן שלא מתגרה היצר.

הפסוק ושמח את אשתו בשנה ראשונה יש סוברים שהוא מקור לחיוב עונה תמיד. דהיינו שהחיוב לשמח את אשתו הוא חיוב תמידי. וכן בזוהר איתא ששמחת האשה גורם להשראת השכינה. והבעל זוכה לשכינה רק על ידי שמשמח את אשתו בדבר מצוה.

כתב רש"י במס' שבת שחייב האדם מישראל לישן בלא מלבושים עם אשתו תמיד כל זמן טהרתה ואפילו שלא בזמן העונה לתשמיש.

רש"י מסכת שבת דף יג עמוד א

איכא שינוי - שאין דרך לישן אלא בקירוב בשר, כדכתיב: שארה כסותה ועונתה, ואמר מר: שאר - זה קירוב בשר, שאם אמר אי איפשי אלא היא בבגדה והוא בבגדו – יוציא ויתן כתובה, במסכת כתובות (מח, א).

ולכאורה צ"ע היתכן שחז"ל בפיו קדשם יאמרו שהשיעור לדעת יום ולילה ושיעורי תורה במה שאשה מספרת עם בעלה שהוא ענין של צניעות לכאורה. וגם יש לדקדק מהו אשה מספרת עם בעלה היה צ"ל שאיש מספר עם אשתו.

אלא שענין זו שאשה מספרת עם בעלה הוא סוד גדול בקבלה, שבסוף הלילה מתחיל היום והחושך מקדיר העולם ובאותו השעה עת דודים מלכות עם ת"ת בהיכל העליון. והכל על ידי שהמלכות עולה לבעלה. ואותו השיעור של חושך גדול קודם היום שאולי או שחרות יותר משאר הזמן הוא נעשה מכח התגברות היום והלילה שהיא המלכות גוברת נגדו ויאמשך חושך, ובחושך זו עולה המלכות בצינעא לבעלה ויש עת דודים ומקבלת השפע ממנו ושוב חוזרת למטה לפרנס ביתה העולם הזה. ובסוף היום הסדר הפוך לא האשה עולה למעלה אלא הבעל הזכר בעליונים יורד למטה הת"ת אצל המלכות. ע' אור יקר לרבי משה קרדווירו בשלח שער ד' סימן ב' דף ח' בדפוס החדש בזוהר ד"ה אר"ש בשעתא דבעי לאתנהרא צפרא אתחשך ע"ש.

וענין זו אשה מספרת עם בעלה הוא זמן רחמים גדולים שמה שהוא חושך והעדר יום הוא על ידי ייחוד ת"ת ומלכות בהצנע החושך באמת רחמים גמורים. וכן העיקר הוא השמאל כמ"ש האר"י ז"ל אלא שלמטה אי אפשר שהשמאל גורם לרע אבל על ידי הצנע הלילה השמאל מתקדש ונעשה רחמים גמורים.

וע' חיי שער בזוהר דף קלג ע"א שאברהם ויצחק הם מדות היום וקבעו תפלות שחרית ומנחה. אבל יעקב שהוא בעל האשה וזכה לזיוג עולה על גביהם ולא צריך לתפלה שכבר יש לו זיוג, והאבות אברהם ויצחק הם הכינו שיעקב יזכה לזה. הרי שעיקר הכל הוא ייחוד השכינה עם ת"ת מדת יעקב וזה על ידי תפלות היום ובלילה יש זיוג יעקב ונוקבא והוא תקופה גדולה כל כך שתפלת ערבית אינו אלא רשות שכבר יש המתקה על ידי הזיוג שהוא העיקר.

וע' זוהר בשלח באור יקר שער ד' סימן ו' דף לא' ד"ה בזוהר ת"ח הכי אמר ר"ש אתקין קב"ה היכלא קדישה וז"ל כל שליחותא דבעי מלכא מבי מטרוניתא נפקא וכל שליחותא מתתא למלכא לבי מטרוניתא עייל בקדמייתא ומתנן למלכא אשתכח דמטרוניתא איהי שליחא דכלא מעלא לתתא ומתתא לעילא ועל דא איהי שליחא דכלא ע"כ ושם בע"ב מפרש האור יקר שבאמת יש להקשות וכי זה מדת המלך למסור ביד המלכות והנוקבא עניני מלחמה והכל. אלא וז"ל שהמלך ת"ת מפני שראה במלות יקירו דילה שאינה כשאר כל התחתונים שכלם ראויים להיותם נשפעים מלמעלה והם נכנעים אל העליונים אמנם המלכות היא נאצלת עם הת"ת מהחכמה והיינו יקירו דילה מצד הכבוד העליון ומצד המיעוט ירדה למטה להיותה מנהלת התחתונים לזה אמר מה אעביד לה לכבדה שלא תשוה להם אמר יהיו אוצרות כל ההנגה ממש מסורים בידה בענין שאפילו דברים שאינם ממדתה אלא מהנהגת שעאר המדות כגון חכמה ובינה וגמילותחסדידם וכל היוצא יהיו בידה כדי שכאשר יבא שום אדם לתבוע מהחכמה יתבע מהמלכות מיוחדת עם החכמה ויאמר המלכות אל החכמה תן לי מאוצר שלי אשר בך כו' עכ"ל

הענין שהמלכות שהיא למטה אין זו נאה אליה בעצם שהרי היא שוה במדה לבעלה ת"ת. ובאמת היא צד שמאל שהוא גדול למעלה מצד ימין כמ"ש האר"י ז"ל. אלא שלמטה אי אפשר לה להשתלט שיתגבר בה הקליפה. ומ"מ הת"ת במה שהוא מולך מכבדה שהכל מסור בידה. זהו מכבדה יותר מגופו.

וזהו אשה מספרת עם בעלה ולא בעל מספר עם אשתו שהיא העיקר. שבעלות היום המלכות העיקר שעולה למעלה. ומקבלת כל השפע מן הזיוג בזמן שחרות קודם היום וחוזרת למטה להשפיע לבניה.

וכן האדם אצל אשתו העיקר לכבדה יותר מגופא שהיא מדת השכינה והמלכות והכל ממנו כמו שאמרו חז"ל הכל מן האשה. וכל מי שאין לו אעשה אין לו תורה וברכה וחיים וכו'.

*